אפיזיוטומיה היא חתך המבוצע בצד החיצוני של פתח הנרתיק, האזור שבין פתח הנרתיק ופי הטבעת, על מנת ליצור הגדלה. החיתוך נועד לזרז את הלידה ועל מנת למנוע את קריעת הנרתיק, במיוחד בלידה וגינלית ראשונה.
מומחים רבים מאמינים כי החתך "הנקי" של אפיזיוטומיה נרפא בקלות רבה, אך יחד עם זאת, קיימת סברה משותפת כי אין לבצע הליך זה באופן שגרתי.
נשים שעברו הליך זה נוטות לאבד יותר דם במהלך הלידה, והן חוות יותר כאבים בעת ההחלמה מהלידה. הן זקוקות לזמן התאוששות ארוך יותר לפני שהן יכולות לקיים שוב יחסי מין נטולי חוסר נוחות. ההליך עשוי להסתיים עם חתך רציני בסוגר פי הטבעת או אפילו לאורך כל פי הטבעת, הידוע כפצעים מדרגה שלישית או רביעית. הוא גורם לכאבים מוגברים לאחר הלידה ומשפיע באופן משמעותי על כוח שרירי רצפת האגן. החתך המשבש את סוגר פי הטבעת מגביר את הסיכון לבריחת שתן אנאלי, וקשיים בשליטת פעולת מעיים או גזים.
הסיבות לביצוע הליך אפזיוטומיה
הליך זה מבוצע בדרך כלל במהלך הלידה, ממש לפני שראש התינוק עובר בקוטר הרחב יותר דרך היציאה של תעלת הלידה. החתך מאפשר מעבר קל יותר של ראש התינוק, על מנת לצמצם את הנזק האפשרי לנרתיק, לשלפוחית השתן ופי הטבעת. אך הוא שנוי במחלוקת היות ומחקרים הראו כי רוב הנשים יכולות ללדת דרך הנרתיק מבלי לקרוע אותו או להזדקק לאפיזיוטומיה.
ניתן לזרז את הלידה באמצעות הליך זה במקרה של מלקחיים או שימוש בואקום, כאשר האם תשושה או שקיים מצב של מצוקה עוברית, כאשר קצב לב התינוק מראה כי הוא צריך להיוולד במהירות האפשרית. חלק מהרופאים מבצעים אפיזיוטומיה כאשר הם חשים כי ראש התינוק גדול או שלא יוכל לעבור את פתח הנרתיק, או במקרה שקיים צורך במרחב נוסף על מנת לתפעל את התינוק ולגרום לו לצאת.
השימוש בהליך זה נדרש, אם רקמות האישה מתחילות לדמם או אם נראה כאילו היא עומדת להיקרע במספר מקומות כאשר ראש התינוק מתחיל לצאת. הרעיון הוא כי חתך במקום אחד טוב יותר מאשר קריעה במקום אחד או יותר. יחד עם זאת, עדיין עדיף לבצע לידה בהליך רגיל ולכן הרופא או המיילדת יצטרכו לבצע שיחה מהירה לייעוץ ושיפוט על מנת לקבל החלטה.
סיבוכים אפשריים כתוצאה מאפיזיוטומיה
בדומה לכל הליך כירורגי אחר, גם הליך זה כרוך בסיבוכים אפשריים שונים, הכוללים:
- דימום יתר
- זיהומים לאחר הניתוח
- פגיעה שאינה מכוונת לסוגר או לפי הטבעת
- סיכון מוגבר לפגיעה בנרתיק
- כאבים בחיץ הנקבים הנמשכים גם לאחר הריפוי
- חוסר היכולת לחדש את קיום יחסי המין לאחר הריפוי. מצב זה עלול להיגרם כאשר פתח הנרתיק נתפר באופן הדוק או קטן מידי לחדירת פין
- סיכוני קריעה אפשריים לאורך רקמת צלקת ישנה במהלך הלידה.
תיאור הליך אפיזיוטומיה
הרופא מבצע חתך בחיץ הנקבים ממש לפני החלק הרחב ביותר בו מועבר ראש התינוק. גודל החתך תלוי בגודל הפתיחה הנדרש למעבר בטוח של ראש התינוק. הזרקת חומר הרדמה מקומי עשויה או שאינה עשויה להינתן לפני ההליך. לעיתים, אם חיץ הנקבים כבר קהה כתוצאה מלחץ ראש התינוק, ההליך עשוי להתבצע ללא משככי כאבים.
החתך מבוצע בדרך כלל באמצעות מספריים כירורגיות, לביצוע חתך קטן, על מנת למנוע פגיעה ברקמת הנרתיק ובראש התינוק במהלך החיתוך. בשלב הבא מועברים התינוק והשליה. לאחר מכן האישה עשויה לקבל זריקת הרדמה מקומית נוספת על מנת להבטיח חוסר תחושה מוחלטת לפני שהרופא תופר את החתך. אם החתך שבוצע קטן מאוד, נדרשים רק מספר תפרים שטחיים, ואין צורך בהרדמה מקומית. תפירת החתך במצב זה מרגישה כמו 'צביטה' קטנה.
מיומנות הרופא המבצע את ההליך היא חשובה. כל הרקמות צריכות להיות מותאמות ומיושרות וההליך מבוצע כראוי באמצעות טכניקה סטרילית.
תוצאות צפויות של הליך אפיזיוטומיה
ניתן לצפות להחלמה מלאה נטולת סיבוכים, כחודש וחצי לאחר ההתאוששות מהלידה. ההליך מסתיים בהצבת תפרים ולכן זמן ההחלמה הוא ארוך מהרגיל. התפרים מתפוררים בשבועות הראשונים לאחר הלידה ואין צורך להסירם על ידי הרופא. חלק מהנשים חשות כאב קטן בשבוע או בשבועיים הראשונים, ואילו אחרות חשות חוסר נוחות במהלך חודש או יותר, במיוחד אם החתך שבוצע הוא בדרגה שלישית או רביעית.
