קיימים מקרים רבים בהם בוחרים עובדים, מיוזמתם האישית, לעבור ניתוחים אסתטיים. לרוב, אין הצדקה רפואית בריאותית לביצוע הניתוחים, וכל מטרתם היא לשפר את ההופעה החיצונית של האדם.
דמי מחלה בעקבות ניתוח פלסטי
מספר ניתוחים פלסטיים, דוגמת שאיבת שומן, ניתוח אף, הגדלת חזה ועוד, אינם נובעים בדרך כלל מהכרח רפואי, אלא מתקיימים כתוצאה מיוזמה אישית של האדם, החפץ בשיפור המראה שלו. עם זאת, על המעביד להכיר בתקופת ההחלמה של העובד כימי מחלה לכל דבר, ולשלם בגינם את דמי המחלה המגיעים לעובד על פי חוק.
החוק היבש אינו מבחין בין מצבים בהם הליקוי בכושר העבודה נובע מרצון אישי של האדם לקבל טיפול רפואי כזה או אחר, או מהכרח הנובע מליקוי רפואי ממנו הוא סובל. במילים אחרות, החוק אינו מתייחס לסיבה בגינה נקבע ליקוי בכושר העבודה.
מכאן נובע, שעל פי פרשנות הגדרת החוק, גם עובדים שיצאו לחופשת מחלה לאחר ניתוחים פלסטיים שהתבצעו ביוזמתם האישית, יהיו זכאים לקבלת תשלום עבור ימי המחלה העומדים לרשותם בתלוש המשכורת.
ניצול ימי המחלה והחופשה
את ימי המחלה שנצברו לזכות העובד, ובכללם ימי החופשה המגיעים לו, ניתן לנצל לטובת חופשת מחלה בעקבות ניתוח פלסטי.
הגדרת מצב בריאותי
בהעדר פסיקה מתאימה בנושא תקופת החלמה המזכה את העובד בתשלום בגין ימי המחלה, יש מקום לפרשנות אישית, הקובעת שהעובד אכן זכאי לניצול ימי המחלה שלו, גם אם מדובר בניתוח אסתטי אותו יזם בעצמו.
יחד עם זאת, יש להדגיש כי אין מדובר בסוגיה פשוטה. שכן, העובדה הבסיסית ממנה אין להתעלם היא שמדובר בעובד שבחר במתכוון ובמודע להיקלע לתחום המגדיר אותו כבעל "מצב בריאותי לקוי", למרות שהוא בעצם כשיר ובריא לעבודה. אין מדובר במצב שנבע מכוח עליון או שנכפה עליו. מטרת תשלום דמי מחלה לעובדים היא לאפשר להם קיום סוציאלי בעקבות מחלה שנכפתה עליהם, ולא לממן את קידום החלמתם בעקבות מצבים שאינם הכרחיים. היות והעובד בחר מרצונו החופשי בהיעדרות מהעבודה, אין זה בהכרח סביר או מוצדק להטיל את תקופת מחלתו כהוצאה בה מחויב המעביד, ולהעניק לו מעין "פרס" על מצב לא אופטימאלי אותו כפה על המעביד. אולם יתכן שאיגודי העובדים יאשרו את העובדה שמדובר במצב שהוא לחלוטין הגיוני. שכן, ניתוח אסתטי מגדיל את הערכתו ובטחונו העצמי של העובד, משפר את הופעתו, ומכאן, תורם לשיפור בתפקוד המקצועי שלו. כך שבסופו של דבר, יצא המעסיק נשכר.
