מחלת הפסוריאזיס גורמת להיווצרות נגעים אדמומיים, יבשים וקשקשיים בעור, אשר יכולים להימצא באזורים בגוף, כולל הפנים, קו השיער והקרקפת.
הנגעים הללו מתאפיינים גם בתחושת עקצוץ ועשויים במקרים מסויימים להיות מלווים בכאב. סוג הפסוריאזיס הנפוץ ביותר הינו פלאק פסוריאזיס (כ90% מהלוקים במחלה).
דרגות חומרה של פסוריאזיס
כאשר רמת החומרה של מחלת הפסוריאזיס הינה גבוהה, היא עשויה להתפשט ולחלוש על אזורים נרחבים של הגוף. רופאים רבים קובעים את מידת החומרה של המחלה, בין השאר, על פי מידת הכיסוי של הנגעים בגוף:
• קל – הרבדים הקשקשיים מכסים שטח עור שלא עולה על 3%.
• בינוני – הרבדים הקשקשיים מכסים שטח עור הנע בין 3%-10%.
• קשה – הרבדים הקשקשיים מכסים שטח עור של למעלה מ10%.
גורמים נוספים לקביעת חומרת המחלה
• אדמומיות רובדית – מחלת הפסוריאזיס שהינה אוטואימונית גורמת לתאי העור להכפיל את עצמם במהירות, כמעט פי 10 פעמים יותר מהר מקצב הצמיחה התקני.
ההצטברות של תאי עור מתים יוצרת נגעים יבשים, קשקשיים ומגרדים בעור. רמת האדמומיות, העובי והקשקשיות של רובדי הפסוריאזיס מהווה גורם מרכזי נוסף בקביעת מידת החומרה של המחלה. כאשר מידת החומרה הינה קשה, נגעי הפסוריאזיס עשויים להיסדק ולדמם.
• גירודים וכאב – פעולות יומיומיות כגון: שינה, הלבשה, תנועה ממקום למקום ואחרות יכולות להיות מטלות קשות לביצוע עבור אנשים הלוקים בפסוריאזיס. הגירודים העזים בעקבות המחלה יכולים להיות מטרידים ומעייפים.
לעתים, הרובדים עשויים להכאיב באופן המונע מהאנשים מלעבוד או לעסוק בדברים שהם אוהבים.
מידת ההשפעה של מחלת הפסוריאזיס על הפעולות היומיומיות, משחקת תפקיד חשוב גם כן בקביעת חומרת המחלה.
דרכי טיפול בתסמינים של פסוריאזיס
עד כה, לא נמצאה תרופה למחלת הפסוריאזיס, אך ישנם מגוון רב של טיפולים בתסמינים שלה עם תוצאות לא רעות – אנשים הלוקים במחלה ברמת חומרה קשה יכולים להשיג הקלה משמעותית בהידלקות הנגעים בכ85%-90% מהמקרים באמצעות הטיפולים הללו.
משחות ותחליבים
משחות ותחליבים עשירים, הנמכרים על המדף ללא תרופת מרשם, עשויים לרכך ולהרגיע את העור היבש. רופא עור עשוי לרשום עבור המטופלים תרופות משחתיות טופיקליות על בסיס זפת, קורטיקוסטרואידים, תרכובות ויטמין D או רטינואידים.
במקרים בהם הטיפול המשחתי טופיקלי לא משפיע, רופאי עור עשויים לעבור לטיפולים חזקים יותר, אשר במרבית המקרים מאופיינים בסיכון גבוה יותר לתופעות לוואי.
אור או פוטותרפיה
העור נחשף לקרני UVA (Ultraviolet A) או UVB (Ultraviolet B) על מנת להאט את קצב צמיחת תאי העור. סוג הקרן תלויה במיקום של הנגעים ובחומרת המחלה.
הטיפולים הינם שבועיים עד שמחלת הפסוריאזיס נכנסת לנסיגה, כאשר בשלב זה מתחילים טיפולי תחזוקה מפעם לפעם. כמו בכל המקרים של חשיפה לקרני UV, טיפולי פוטותרפיה עלולים להגביר את הסיכון לסרטן העור.
טיפול בלייזר
באמצעות טיפול בלייזר, הרופא מכוון לנגעי הפסוריאזיס קרן אור מרוכזת, באופן המפחית משמעותית את מידת החשיפה של העור לקרני UV.
לאחר מספר טיפולים במשך 4-5 שבועות, הנגעים מתחילים להיעלם והמחלה נכנסת לנסיגה. עבור רוב המטופלים, הטיפול בלייזר הינו ללא כאבים.
טיפולים סיסטמתיים בפסוריאזיס
- תרופות דרך הפה – התרופות הללו משככות את התגובה של המערכת החיסונית בניסיון שלה לשלוט בצמיחת תאי העור ובדלקות. הרופא רושם אותן למטופל כאשר הטיפולים האחרים לא צלחו. התרופות הנפוצות כוללות את המרכיבים הבאים: מטוטרקסאט, רטינואידים (ויטמין A), ציקלוספורין והידרוקסיוראה. לתרופות אילו יש תופעות לוואי רציניות ויש להיות תחת מעקב רפואי צמוד של רופא העור אשר רשם אותן.
- תרופות ביולוגיות – תרופות ביולוגיות מתכווננות על חלבונים ותאים מסויימים במערכת החיסונית, האחראים על היווצרות הדלקות בעור. חלק מהתרופות הבילוגיות ניתנות באמצעות זריקה, אחרות באמצעות החדרה תוך ורידית. התרופות הללו משמשות לטיפול ברמות בינוניות עד קשות של מחלת הפסוריאזיס. במקרים מסויימים הטיפול הביולוגי מסייע בהשגת נסיגה של המחלה. עם זאת, הטיפול מתאפיין בסיכון למגוון תופעות לוואי, כולל זיהומים בעור.
טיפול ברוטציה
עם הזמן, מחלת הפסוריאזיס עשויה לפתח עמידות לטיפולים מסויימים. כמו כן, הסיכון של תופעות הלוואי מכל טיפול עלול לגבור עם שימוש ארוך טווח ומתמשך. חלק ניכר מרופאי העור עשויים להחליף בין הטיפולים כל 6-24 חודשים על מנת להימנע מהבעיות הללו.
עם זאת, במידה והתגובה של הגוף לטיפול מסויים הינה חיובית והתוצאות טובות, הם עשויים להמשיך עם אותו טיפול לטווח ממושך יותר.
